אם כבר לפתוח במלחמה, אז הכי טוב להילחם נגד ישראל.
אם העזתים היו נלחמים למשל בסוריה השכנה, אז אסד היה מוריד חצי מיליון מהם וזה לא היה גורם לאף אחד להתעטש, כי בתכלס זה לא באמת עניין של "הפשיעה בחברה הערבית". לאף אחד בשום מקום בעולם, לא באמת אכפת כשערבים הורגים ערבים.
אם הם היו כורדים שנלחמים ברודן הטורקי, הם היו נהרגים כמו זבובים ומאבדים את בתיהם ואף אחד לא היה ממצמץ, כי מי באירופה יעז להתעסק עם מי שיכול להציף להם את היבשת במיליוני פליטים?
אבל כשהאויב שלך הוא ישראל, אוווו!!!!
כשהאויב שלך הוא ישראל, אז זה סיפור לגמרי אחר.
כשהאויב שלך הוא ישראל, אתה יכול להפציץ את האוכלוסיה האזרחית שלה בטילים למעלה מעשרים שנה ולשמוע איך העולם דורש ממנה "לנהוג באיפוק ולהכיל".
כשהאויב שלך הוא ישראל, אתה יכול לחדור לשיטחה, לרצוח, לאנוס, לעקור איברים מילדים בעודם חיים. אתה יכול לשחוט ולשרוף אזרחים, נשים, זקנים ותינוקות, הכל מכל וכל, ולדעת שהעולם הנאור לכל היותר יסתפק בכך "שלישראל הזכות להגן על עצמה".
כשהאויב שלך הוא ישראל, אתה יכול לסמוך על אומות העולם שיתייצבו שם בשבילך בדיוק בנקודה בה ישראל מתחילה לנצח.
ראינו את זה כשהאמריקאים הכריחו את בן גוריון לסגת מסיני. ראינו את זה כשהאו"ם קידם הפסקת אש יומיים אחרי פרוץ הקרבות בששת הימים. ראינו את זה בכיפור כשישראל הפכה את הקערה על פיה.
ראינו את זה באוסלו, כשבנו לנו תיאטרון עם תפאורה והצגה של "שלום" כשהעולם הגדול השלים עם ההבנה שלא תהיה עוד מלחמה שתאלץ את ישראל לסגת מאדמותיה, וכך נכבשה לה פיסת ארץ שלמה עם הרבה מאוד שטיחים אדומים ושמפניה, אבל מבלי שנורתה יריה אחת.
היום העולם מנסה לכפות עלינו עסקה.
עסקה שהיא איננה אלא כניעה, תבוסה וחרפה.
כשהם אומרים שלישראל הזכות להגן על עצמה, הם לא מתכוונים לכך שיש לה גם את הזכות לנצח.
Ko'proq ko'rsatish ...